פסק-דין בתיק ת"א 6790-06

1.         בפני תביעה כספית  שהוגשה בסדר דין מקוצר  על סך של 179,359 ש"ח כנגד ערבים להלוואה על סך של  91,600 ש"ח שניתנה על ידי התובע, ביום  29.12.93, לה"ה עבד אלמגיד  אבו עסא  ונאדיה אבו עסא  (להלן: "הלווים"), לצורך רכישת דירה בשכונה 8 בית 86 בישוב תל שבע.

            הנתבעים חתמו כערבים ביום 20.1.94. מחמת פיגורים שנצברו  בסילוק ההלוואה, הוגשה על ידי התובע תביעה כספית נגד הלווים על סך של 122,443 ש"ח, וביום 19.10.00 ניתן נגדם פסק דין ( ת.א. 7560/00). התובע פתח נגד הלווים תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין  (תיק מס'  14-04963-06-1). תיק זה עבר לתל אביב  ומספרו (01-06702-58-3).

            ביום 3.8.06 ניתן בתיק ההוצאה לפועל  על ידי ראש ההוצל"פ אישור על מיצוי הליכים נגד עבד אלמגיד אבו עסא  וביום 31.8.06 ניתן אישור דומה נגד נאדיה אבו עסא.

            התביעה הוגשה על היתרה הבלתי מסולקת  נכון ליום  13.9.06.  כל נתבע נדרש לשלם מחצית.

2.         טענות ההגנה של הנתבעים הועלו בפני ביהמ"ש פעמיים. בפעם הראשונה כאשר ביקשו לבטל פסק הדין שניתן נגדם בהעדר בקשה לרשות להגן (בש"א 4164/07) ובפעם השניה כאשר הגישו בקשה לרשות להגן לאחר ביטול פסק הדין  (בש"א 5241/07). ביום 18.11.09 ניתנה לנתבעים רשות להגן בטענות ההגנה של העדר נתונים בכתב התביעה מתי חדלו הלווים לשלם את החוב - טענת שיהוי, ובהתייחס לריבית. בהעדר פירוט בכתב התביעה לאופן חישוב  החוב ניתנה רשות להגן. מכאן גם ניתנה רשות להגן בטענה שנגרם לנתבעים נזק עקב השתהות התובע בהתייחס לגובה החוב, וחישובו על פי התיקונים לחוק הערבות תשכ"ז - 1967 החלים על הנתבעים, כערבים וכן השאלה לאיזה סעד זכאים הערבים בגין אי מתן האפשרות להיכנס לנעלי החייבים. כמו כן התקבלה הטענה שבחישוב  החוב של הלווים היו טעויות כי ההלוואה כללה מענקים מטעם המדינה  (החלטת כב' הרשם עידו כפכפי מיום 18.11.06 בש"א 5241/07).

            בשלבים מוקדמים של התיק הסכימו  ב"כ הצדדים על הפלוגתאות הבאות:

            (1)        האם נמסרו הודעות לערבים על קיום החוב, ומתי;

            (2)        השתהות התובע והנזק  שנגרם עקב כך לנתבעים;

            (3)        גובה החוב וחישובו על פי הדין וגובה הריבית שיש לחייב בה את הנתבעים;

             (4)        האם הנתבעים היו זכאים להיכנס לנעלי הלווים, החייבים, ומה הסעד בגין אי מתן 

                           אפשרות כאמור;

             (5)        האם נתבעו  המענקים שניתנו ללווים.

3.          סכום ההלוואה המקורי עמד על סך 91,600 ש"ח  ומתוכו  סך של 45,800 ש"ח ניתן כמענק על  ידי המדינה אשר יורד לפי חלק של אחד חלקי 15 כל שנה  ( עמ' 20 לפרוטוקול).

             על פי תצהירו של חיים זילבר, מטעם התובע, בחודש אוקטובר 1994 הלווים החסירו תשלום ומ-5/97 ועד 9/00 ההלוואה לא שולמה כסדרה. מיום 10/00 עד 7/06 כמעט ולא שולמו תשלומים כלל. מעבר למכתבים ללווים בגין הפיגורים, הבנק גם שלח מכתבים לנתבעים, הערבים כדלקמן:  ביום 9.2.99 נשלח מכתב שבו הודע לערבים כי הבנק פתח כנגד הלווים בתביעה בגין חוב פיגורים על סך של 5,168 ש"ח  ועל זכותם להצטרף ( נספח ה' לתצהיר). ביום  14.7.00 נשלח מכתב התראה ללווים עם העתק לנתבעים, בטרם הגשת תביעה, כאשר גובה החוב עמד על סך של  11,848 ש"ח ( נספח ו' לתצהיר). ביום  7.8.00 הוגשה תביעה נגד הלווים על סך של 122,443 ש"ח וביום  25.8.00 הודע לנתבעים במכתב רשום בדבר הגשת התביעה  וזכאות הנתבעים כערבים מוגנים להצטרף לתביעה ( נספח ח' לתצהיר). פסק הדין ניתן ביום 19.10.00. ביום  21.11.10 נפתח תיק הוצל"פ נגד הלווים לגביית החוב הפסוק וביום 16.11.05, הוגשה בקשה למיצוי הליכים שהומצאה לנתבעים  ביום  1.12.05 ( נספח י"א  לתצהירו), ובקשה נוספת עם אותו תוכן הומצאה ביום 19.6.06 ( אישור- נספח י"ב לתצהירו). אישור על מיצוי הליכים ניתן ביום 31.8.06. ביום 13.9.06 שלח הבנק לנתבעים התראה בפני הגשת תביעה ( נספח ט"ו לתצהירו), והתביעה הנוכחית הוגשה ביום 13.12.06.

             על פי תצהירו של חיים זילבר, שילמו הלווים, לאחר ניכוי הוצאות, בין 1.2.94 ועד  28.2.10, סך של  56,746 ש"ח ( נספח כ"ב לתצהירו). 

             באשר למענקים, הם עמדו במונחי קרן על סך  29,100 ש"ח ועל פי נתוני דו"ח  "נתוני סילוק מלא בהלוואה", ההלוואה אינה מורכבת יותר ממענקים ( סעיף 31 לתצהירו, ונספח כ"ד לתצהיר).

             על פי כתב התביעה שהוגש נגד הלווים, נספח ז' לתצהירו  של חיים זילבר, החוב הנתבע מהלווים  הוא לאחר העמדת ההלוואה  לפירעון מיידי  מחמת הפיגורים בסילוקו  ( סעיף 7 לכתב התביעה, ת.א. 7560/00 בית המשפט השלום בבאר שבע).

4.          הנתבעים הגישו בשלב שמיעת הראיות תצהיר משותף לשניהם וכן תצהיר של אבו עסא מגיד, אחד מיחידי הלווים. ליום הדיון התייצב רק הנתבע מס' 1. תצהירו של הנתבע מס' 2 נמחק  ( עמ'  32 לפרוטוקול) וגם העד לא התייצב.

             בחקירה חוזרת  השיב הנתבע מס' 1  לגבי תוכנו של התצהיר שהוא חתם עליו כדלקמן: